הסטוריה: תנועת ההשכלה

תנועת ההשכלה

לקראת סוף ימי הביניים מתחילה החברה הגויית להתפתח, תהליך שנמשך מהמאה ה16 עד המאה ה,18 הגוי אינו מעונין להמשיך את חייו הקשים מימי הביניים, גם בתקופת ימי הביניים, היו הוגי דעות שחשבו וחקרו את מצב העם, אך לא השמיעו את קולם כי לא אפשרו להם.

בתקופת הביניים הדת היתה שולטת שלטון מוחלט, הגויים עבדו עבודות פשוטות, היתה בורות,

בשלב מסוים הגוי מתחיל לפקוח עיניים, קמים פילוסופים והוגי דעות שמתחילים להשמיע את דעותיהם, והרעיונות שלהם יוצרים מהפך אצל האזרחים הפשוטים, שמתחילים לבדוק את מציאות חייהם הקשה

וזה מהווה רקע לאמנציפציה,

ברגע שניתנת אמנציפציה השלטונות משתנים וההשכלה מתחילה להתפתח ניתן לראות את התהליך בסדר כזה: הוגי דעות העלו רעיונות שהביאו לאמנציפציה, ושוויון הזכויות הביא להשכלה.

ההשכלה חודרת לעם היהודי בתחילה בתמימות, האנשים אינם חושבים שיש בה רע, אך היא גוררת אותם להתבוללות וחילוניות.

רעיונותיה סותרים את רעיונות התורה:

המשכילים דרשו עצמאות מחשבה, לא צריך לשאול אלא לעשות ולפעול על פי הידע שלך.
ההשכלה דרשה התנתקות מוחלטת מהעבר, והיהדות מבוססת על העבר.
אצל המשכילים מה שלא רואים לא קיים, יהדות טוענת היכן שנגמר השכל מתחילה ההבנה והאמונה.
ההשכלה טוענת שרק אדם חכם הוא אדם טוב, היהדות מסתכלת על המידות והאישיות.

ההשכלה היא ניסיון חדש לעם ישראל, עד אז רדפו אותנו והרגו בנו כי שמרנו תורה ומצוות, והבנו למה רודפים אותנו, ההשכלה לא רדפה ולא הרגה, אך הרסה את הנשמה, ולכן לקח זמן עד שהבינו את הסכנה, גדולי ישראל מנהיגי העם הבינו את הסכנה וניסו להילחם נגדה, ההשכלה התחילה להתפתח ממערב אירופה,

רעיונות ההשכלה הראשונים התחילו מצרפת, ובגרמניה היא התחילה לראשונה,

כי בגרמניה נתנו מיד בהתחלה אמנציפציה חברתית [ועוד לפני שהחוק קבע את האמנציפציה העם התנהג כאילו היא כבר ניתנה].

בגרמניה יהודי שתרם למדינה, השתלב בחברה הגויית. ולכן יהודי גרמניה היו הראשונים שהושפעו מההשכלה,

ההשכלה היהודית התפתחה בגרמניה ובמערב אירופה ותוצאותיה היו בדרך כלל רפורמה התבוללות.

במזרח אירופה ההשכלה מתפתחת בקצב הרבה יותר איטי,

ולכן יהודי פחות מעורב בחברה כללית, וההשכלה הרבה יותר מתונה שם.

לקראת המאה ה19 כשההשכלה יותר מתפתחת היא גורמת להידרדרות רוחנית מסוימת, גם הציונות החילונית מתפתחת במזרח אירופה, הם לא מעוניינים לעזוב את היהדות לגמרי, רוצים להישאר יהודים אך בצורה חופשית יותר.

תקופת ההשכלה בעם היהודי

תקופת ההשכלה בעמנו התחילה כאשר ההשכלה באומות העולם הייתה בשיאה.

שתי שאיפות מאפיינות את תקופת ההשכלה בעם ישראל:

א. השאיפה לרכוש חכמת זרים , תוך השתעבדות רוחנית לחכמה זו.

ב. השאיפה להדמות בהתנהגות החיצונית , בלבוש, בלשון ובמנהג לגויים כדי לפתוח פתח להתקרבות חברתית אליהם.

המשכילים לא דברו על ניתוק הקשר מהעבר להיפך הם הרבו לדבר על הצורך בלמוד לשון הקודש , לימוד תנ"ך והיסטוריה יהודית, עובדות אלו הובילו לתוצאות השליליות וההרסניות של תנועה זו לעם ישראל מבחינה רוחנית.

משה מנדלסון – אבי תנועת ההשכלה- טען שעל ידי התקרבות לגויים בשכל ניתן יהיה למנוע את האנטישמיות ובכדי להתקרב אל הגויים היהודים צריכים כרטיס כניסה וכרטיס הכניסה זו השפה. כלומר ילמדו את השפה הגרמנית ואיך? ע"י לימוד תורה בגרמנית . הוא תרגם את התורה לגרמנית ספרותית והוסיף לה את ה"ביאור " על פי הבנתו .

כמו כן קבע "היה יהודי בבתיך ואדם בצאתך"

למעשה רוב תלמידיו של משה מנדלסון התנצרו וחלקם התבוללו ע"י נישואי תערובת.

גדולי ישראל התנגדו לאיש ולפועליו. מצורפים דברי הגדולים על הבאור.

תלמידיו וממשיכי דרכו

הרץ ויזל- פעל בגליציה , גם הוא כמשה מנדלסון קיים מצוות אולם שכנע את היהודים בגליציה שילמדו תרבות של גויים . כאשר קיסר אוסטריה -יוסף השני – פרסם את "כתב הסובלנות" – חוק שמטרתו הייתה לבולל את היהודים וגדולי ישראל דאגו וחששו ממנו- ויזל פרסם חוברת מיוחדת לרגל המאורע בשם "דברי שלום ואמת" . בחוברת זו הוא שידל את היהודים להודות לקיסר על "טוב ליבו" כמו כן טען שרק מי שרוצה להיות רב צריך ללמוד תורה, האחרים מספיק שילמדו חומש וקצת נ"ך.

גדולי ישראל יצאו נגד החוברת כינו אותה בשם "דברי שו"א" הגאון מוילנא ציוה לשרוף אותה. ר' רפאל מהומברג החרים את ויזל ולא זז מדעתו למרות שהמשכילים הפעילו עליו לחץ הכבד וביזו אותו.

הרץ הומברג

הרץ הומברג פעל בגליציה . התלמיד המלשין והשפל הגרוע מכל תלמידי מנדלסון. הוא הציע לקיסר יוסף השני לייסד בתי ספר יהודיים משכילים בגליציה.

פףולותיו;

· פתח כ-40 בתי ספר להתבוללות בעזרת הממשלה. הוא השתמש בפיתויים גשמיים לפתות את ילדי העניים להירשם לבתי הספר שלו , אולם בהשפעת החסידות שפרחה בגליציה לא נרשמו כמעט תלמידים לבתי הספר שלו והוא נאלץ לסוגרם מחוסר תלמידים.

· הסית נגד ביגוד יהודי ונגד האוטונומיה של הקהילה.

· הציע לממשלה להטיל מס על הנרות שהיהודים מדליקים לצורך מצווה , נרות שבת וחג, חתונה, חנוכה וכו', גובי המס היו ידידיו המשכילים אשר פטרו את המשפחות ששלחו את ילדיהם ללמוד בבתי הספר של המשכילים.

· הוא נתפס במעילה ונאלץ לעזוב את בתי הספר אבל למרות זאת הצליח להשפיע על השלטון למנות אותו כצנזור על הספרים. תענוגו היה לבקר ספרים יהודיים – ספרי קודש וספרי חסידות.

· עבר לבוהמיה שם הצליח יותר כיון שהקהילות הושפעו מקרבתם לגרמניה והם הידרדרו. בסוף ימיו ביקש "תעודת הוקרה" מהממשלה על פעולותיו להתבוללות היהודים. במכתב בקשתו הוא התפאר שבניו התנצרו .

דוד פרידלנדר פרידלנדר למד בבית מדרש שהקים חותנו העשיר ר' דניאל יפה עם גדולי עולם כמו "הפרי מגדים" ורק לאחר פטירת חמיו הוא הראה את טלפיו.

פעולותיו:

· הקים בברלין בי"ס להשכלה עבור בני העניים הלימודים בו היו בחינם.

· הקים בביתו בית תפילה שנהגו בו במנהגים משונים הנוגדים את ההלכה.

· הציע לבישוף של העיירה לבוא לכנסייה ולהתנצר יחד עם מס' חבריו בתנאי שיתירו לו להאמין רק בחלק מעיקרי הדת הנוצרית, הכומר דחה אותו בשאט נפש.

· כתב מכתב התפרסות למלך פרוסיה , המלך ענה לו שאינו מעונין ביהדות מסולפת, בעיניו נתיניו צריכים להיות נוצרים או יהודים, לפיכך מלך פרוסיה לא אישר לו להקים בית כנסת ציבורי בנוסח המעוות שלו.

ההשכלה במזרח אירופה

גם לרוסיה הגיעו תלמידיו של מנדלסון ופעלו להחדרת ההשכלה.

יצחק בר לוינזון- העלה את הפצת ההשכלה בין יהודי רוסיה. הוא פרסם את תוכנית החינוך שלו במסמך שנקרא: "תעודה בישראל" הוא הגיש את תוכניתו לצאר ניקולאי הראשון כדי שיאפשר לו להפיץ את ההשכלה בין היהודים. בנוסף לכך המליץ לפני הצאר שינהיג צנזורה- ביקורת – על הוצאת ספרי חסידות ומוסר. ניקולאי הטיל את ביצוע הגזרה על ד"ר לילינטל.

ד"ר לילינטל , סבר שניקולאי רוצה בטובתם של היהודים עבר ממקום למקום על מנת להביא את רעיון ההשכלה אולם הוא התקבל בחשדות כבדים ונשאל: מדוע הצאר דואג להשכלת היהודים אשר יודעים קרוא וכתוב ואילו להשכלת המוני הגויים שלא יודעים קרוא וכתוב אינו דואג? לילינטל לא ידע מה לענות. .כאשר ניקולאי ראה שהיהודים לא רוצים לקבל מרצון את ההשכלה הוא גזר את גזרת ההשכלה ורצה לסגור את כל תלמודי התורה והישיבות במדינה. בהתערבותם של ר' מנחם מנדל מליובביץ ור' יצחק מוולוז'ין נמנעה גזרת השמד.